יסנט פתרונות מחשוב - בנייה וקידום אתרים

Please reload

כתבות חדשות

סיפור חייה של טלי ריקליס – רוקדת את החיים

November 9, 2017

טלי ריקליס כתבות

 

 

טלי רעייתו לשעבר של הזמר אריק סיני ואישתו הנוכחית של המיליונר משולם ריקליס, מקדישה את חייה למען הזולת

מאת: חיים ממן

רבים מכירים את טלי ריקליס-סיני מתכניות טלוויזיה ("מעושרות" ועוד) ומהיותה רקדנית ג'אז מוערכת וכוריאוגרפית מבטיחה, מעטים יודעים על פעילותה הציבורית וההתנדבותית.

טלי רעייתו לשעבר ואם שתי בנותיו תום ולי של הזמר אריק סיני, נשואה באושר עם משולם ריקליס, נולדה בגבעתיים לאמא ממוצא יווני ומאבא יליד הארץ ממוצא פולני ומרוקאי. אביה היה נהג בחברת דן ואמה סגנית מנהלת ביה"ס הימי – זבולון.

רוב חייה עסקה במחול ובתנועה ונמנתה על הרקדניות באירוויזיון בהשתתפות יזהר כהן ואבי טולדנו.

בתקופה מאוחרת יותר התגוררה מספר שנים בלונדון והייתה בעלת להקה שעסקה במיצגים תיאטרלים לאירועים מיוחדים.

בהיותה בת 27 נישאה לאריק סיני, אותו הכירה כאשר הגיע להופעה ב"סלע האדום" באילת. עקב בעיות כלכליות שהציפו את המשפחה נכפתה עליהם פרידה שהעיבה על חייהם המשותפים, אך עד היום הם בקשר מצוין.

לאחר גירושיה החלה בגיוס כספים בפנמה ובמקסיקו עבור בית חולים תל השומר.

באחת הפעמים כשהגיעה לארץ הכירה את בעלה משולם בבי"ח איכילוב ומאז האהבה פרחה ופורחת ביניהם ויכולה לשמש דוגמא לכל זוג בכל גיל.

בשנים האחרונות הם ממעטים לטוס, כיוון שמשולם הוא בן 94 והם מעדיפים לשהות בארץ.

 

 

 

טלי מספרת למגזין "ירושלים שלנו" על חייה:

רב המכר "ריקליס - 950 מיליון דולר בארבעים דקות"

הפרויקט שהייתי מחוייבת אליו ב-3 השנים האחרונות, וסוף סוף יצא לאור. (ניתן להשיג את הספר בסטימצקי).

מדובר באוטוביוגרפיה מעוררת השראה של משולם ריקליס, המאפשרת לכל קורא לגלות את יכולותיו הטמונות בו, דרך מסע חייו של משולם, אשר עתידה גם להפוך לסרט הוליוודי.

איך כתבה עליו אשת התקשורת אודטה שוורץ בפייסבוק הפעיל שלה?

"...פשוט קראתי אותו בנשימה עצורה. קודם כל, כי הוא כתוב ממש טוב וקולח  ושנית, כי מדובר בסיפור חיים מדהים ומרתק שאין דברים כאלה!

חייו של אוהב ישראל המושבע הזה הם רכבת הרים מטורפת – עסקית, רגשית, כספית, מנטאלית – שפעם נוסקת לחלל ופעם מתרסקת לתהומות הים.

אלא שבכל פעם כזו של 'תהומות', הבנאדם מתעורר מאפרו, ונוסק מחדש, כמו עוף החול.

וזה מעורר השראות עצומות!

הוא לא עושה הנחות לעצמו ולא מיפייף  את חייו – לא את הצלחותיו הפנומנאליות, ולא את כישלונותיו המהדהדים לא פחות.

ואי אפשר שלא לחוש חיבה עצומה לבנאדם הזה, שגם בגיל 200 יש לו תאווה עצומה לחיים, ונדיבות שטרם למדה לדכא את עצמה למרות כל כך הרבה בגידות ואכזבות, ומצד הקרובים לו ביותר.

ואל תתנו להופעות הטלוויזיוניות המצחיקות שלו במסגרת 'מעושרות', עם מסכת אבוקדו על הפנים להטעות אתכם – כי מדובר באלוף עולם אמיתי.

טוב, נו, אלוף עולם נטול יועץ תקשורת – אבל עדיין אלוף עולם בכל קנה מידה עסקי ואנושי.

אוקצור, תקראו את הספר הזה. הוא שווה, ביג טיים שווה!"

עד כאן הציטוט – ואיך אני יכולה שלא להסכים איתה?...

 

"לתת זה לקבל"

בפורים האחרון נפלה רוחי, נודע לי על אדם קרוב שסמכתי עליו ושמעל בכספים רבים שהפקדתי ברשותו ואשר אמורים היו לשמש למטרה פילנטרופית. הבנאדם הכי עשיר לא יכול להתרגל לבגידה. וככה, בעודי עצובה וממקום אנרגטי מאוד נמוך - קיבלתי טלפון ממחלקת הילדים בבית החולים לתשושי נפש "אברבנאל" ומנהלת המקום ביקשה ממני לסייע בהפקת מסיבת הפורים.

החלטתי שאני לא מאכזבת אותם. גררתי את עצמי באפיסת כוחות, וקניתי להם שקים של תחפושות, מסכות, צבעי פנים ורעשנים. הגעתי לשם, איפרתי את הילדים, התחברנו למוזיקה סוחפת ודי ג'יי משלהב, הרקדתי אותם עד לב השמיים, שימחתי והרחבתי את לבם. אין לתאר כמה טוב הרגשתי מעצם עשייה זו, וכייף היה לי לשמוע מאוחר יותר, כמה אור והתרוממות נפש עוררתי בילדים אלו. ורק המחשבה, באילו צבעים אפורים, קודרים וכאבי לב הייתי כמה שעות ספורות קודם לכן העצימה את העובדה  כי המשפט "באתי לחזק – ויצאתי מחוזקת" – אינו קלישאה, אלא אמת מעשית.

 "מחוברים לחיים" - בנוסף לילדים המקסימים של אברבנאל, אני מחויבת מאוד גם ל"מחוברים לחיים" של "עזר מציון". אלו קבוצות ווטסאפ בכל רחבי הארץ והעולם, מקרית שמונה עד אילת - ומארה"ב ומאירופה, התורמים באופן שוטף מזמנם ועושים מעשים טובים על הדרך. מדי יום אני לוקחת חלק פעיל בעשייה בארגון, מסיעה נזקקים ממקום למקום, מחלקת סלי מזון ופוגשת בהתמודדות של כל אחד ואחד מהם בדרך מרוויחה סיפורי חיים מרתקים ומרגשים.

לכל המעוניינים להצטרף בעזרה למתנדבים ניתן לפנות למוקד בטל' 073-2477777.

 

"להיות שם" – זה ארגון המישיר מבט אל הילד אשר אובחן באוטיזם ומאמין שבעזרת תרגול יומיומי יוכל להתקדם לעצמאות תפקודית ומעורבות חברתית. יו"ר העמותה, שגית רז (אם לחמישה ילדים אשר שלושה מהם אובחנו כאוטיסטים) היא אישה בעלת עוצמות נדירות אשר דרכה גיליתי כוחות בלתי נתפסים וחדירות מטרה לשינוי המציאות של אלפי ילדים, איתה אני מרגישה שותפה מלאה להניע ולהשפיע. פרויקט פורץ הגבולות והמתרחש בימים אלו הינו להקמת "בית חכם" ראשון מסוגו בעולם עם טכנולוגיה חדשנית לצרכי עצמאותם של ילדי הקשת. השבוע עמדתי כיו"ר אירוע אשר נועד לרתום אנשים בעלי יכולת להיות שותפים לרעיון ולדרך. האירוע ננעל עם הופעה אינטימית ומרגשת של אריק סיני.

"לא לאלימות" - מעבר לכך אני מחויבת ופעילה ברמה היומיומית בעמותת "לא לאלימות!" אשר מפעילה מקלטים לנשים מוכות, ואין עוד מה להכביר מילים על הנושא החשוב הזה, שלצערי, הוא נוגע לכל שכבות האוכלוסייה.

אומרים עלי שאני טובה, נותנת, נדיבה, תורמת לקהילה בצורה יוצאת דופן, אבל בעיני, זאת התנהגות רגילה. אני לא מבינה איך אפשר שלא לעשות את כל זה, אם את יכולה. אנשים העוסקים במלאכת קודש, הם המלאכים שמזינים את עולמי והופכים אותו למשמעותי. אם זכיתי ביכולות לעשיית הטוב, אני רואה עצמי מחויבת. אני מחבקת את הזכות שנפלה בחיקי ומעניקה מתוך שק המתנות שקיבלתי מאלוהים: אהבת האדם, חדוות הנתינה, מציאת ראית הטוב, קשרים, תרומות, חיבורים לחו"ל ומחו"ל. מציאת פתרונות פרטניים עם תושייה רבה, ארגון וכל מה שצריך.

 

משולם – אהבת חיי

משולם הוא הנפש התאומה שלי. יש בינינו פער שנים גדול, ולא ממש מעניין אותי איך זה נתפס על ידי הציניקנים - כי זו אהבת אמת הכי גדולה שבן אדם יכול לזכות בה. כשהתחברנו ביחד, הוא היה אחרי אירוע לב, (שיצא ממנו בנס), אחרי סרטן ערמונית, (שהוא החלים ממנו בנס), ולאחר שחילק ותרם את מרבית הונו העצום. ככה שאי אפשר לומר שהתחברתי איתו בשביל הכסף. אלא שיש לנו משהו שהוא הרבה יותר גדול מזה: יש לנו האחד את השנייה, בחיבור נשמתי שאני בטוחה שהוא לא מכאן ולא מעכשיו. יש לנו עניין גדול בחיים - ואנחנו קמים בכל בוקר עם הודיה ענקית על כל מה שיש בינינו. האיש הזה אוהב, מעריץ ונושא אותי על כפיים – וזה הדדי. זה לא דבר מובן מאליו בעיני, ורק בודדים מבורכים זוכים להרגיש את זה. אז מי יעז לבוא בטענות לאלוהים באיזו אריזה הוא בחר להעניק לנו את כל הטוב הזה? מבחינתי – זהו נס.

ויש לי כמובן את שתי הבנות הנפלאות שלי, שהן בבת עיני, לי (30) ותום (29), שאגב, משולם אימץ אותן. וכמה לא מפתיע - שתיהן עוסקות בתחום הטיפולי, ובהצלחה יתרה. התפוחים האלו נפלו ממש ממש ליד העץ.

חיבור אנושי עם כל נשמה

בכל מקום שאני נמצאת, נוצר חיבור נשמות עם בני האדם שם. בלי הבדל דת, גזע, לאום, מין, או גיל.

לפני כמה שנים הגעתי לפנמה סיטי, למטרת גיוס כספים לבית החולים תל השומר.

סיפרו לי על שבט האמברה המעניין, ונהג מקומי שלא דובר מילה באנגלית (תקשרנו רק דרך תנועות ידיים, ומילים כמו "גרנדה", "פורפבור" וקצת הספרדית שאני דוברת בזכות הלדינו, מהבית), נשכר להסיע אותי לשם, לסופ"ש, להרפתקה בלתי נשכחת של שינה בבקתות המקומיים, וטעימת אורח החיים הראשוני, האותנטי והבסיסי שלהם.

כשהגענו, הצמידו אותי לאחד מבני השבט, שאמר לי (שוב, בשפת סימנים, ומעט המילים שהבנתי בספרדית), שהוא הולך לצוד איזו לטאה ירוקה גדולה, שהמקומיים רואים בה חיית המזל שלהם. אחרי שעה שבושש מלהגיע, החלטתי לחזור לבסיס. חשבתי שאם אלך בעקבות מי הנהר, אמצא את הדרך בחזרה לאזור סככות השבט שלהם, ששם השארתי את כל הבגדים, התיק, ובעצם את כל הציוד שלי, ואת הנהג.

לפתע שמעתי רחשים מפחידים, וראיתי נחש מתפתל לאיטו בדרך אלי. בשנייה הראשונה קפאתי על מקומי, אך מיד התעשתי וקפצתי לנהר. אלא שגם בנהר שחו כל מיני יצורים לא מזוהים ומפחידים. הייתי ממש בפאניקה ושחיתי במהירות שיא בכדי לחצות אותו ולהגיע לצדו השני. אני זוכרת שהיה מזג אוויר טרופי, עם גשם חמים והחושך החל לרדת. שמעתי בכי של ילדים והלכתי בעקבות קולותיהם. הם לא הבינו מה יצא להם מהמים, בחורה בלונדינית, שעד אז הם לא ראו כזה צבע. זה היה הרבה זמן לפני שהתיירות האקולוגית הפכה לדבר פופולארי, שמן הסתם השלימה להם פערים בהשכלת צבעי השיער של הזרים. התייבשתי, שתיתי, נרגעתי וכל הילדים היו על ומסביב לפיית האגדות. הם לא עזבו אותי, הם נגעו, הריחו ואכלו אותי ממש, אבל בטוב. לא הייתה לנו שום שפה משותפת - אך מיד נוצר בינינו חיבור מדהים. מבלי שאתן להם דבר, כי כאמור לא היה עלי דבר. משנקפו השעות, הנהג יצא לחפש אותי, ומצא אותי שם, והוא זה שצילם את התמונות האלה עם המצלמה שלו, וככה נותרה לי מזכרת של ילדים מקסימים, שלא ראיתי אותם עד אז, ומאז. בחיים לא אשכח את חווית קירוב הלבבות הזו – שאגב, קרתה לי לא בפעם הראשונה וגם לא האחרונה, זה פוגש אותי כל יום ובכל מקום.

 

שיעורי חיים והישרדות

יש לי שורשים סלוניקאיים, ואלה, כנראה, הם מקור הכוח ושמחת החיים שלי - שכלום לא יוכל לה ולא מעט אנשים ניסו להפיל לי אותה. על כל אדם שהוא מקור כוח וחיים, בדרך הטבע נדבקים גם שודדי אנרגיה למיניהם. זה קרה לי בעבר, ששודדי האנרגיות האלה מעלו באמוני באכזריות ובציניות. אבל השוק של ההתפכחות גרם לי את הריפוי הזה, של "לעולם זה לא יקרה לי עוד פעם בתוך חיי!". זה היה שיעור קשה. שילמתי יקר, אבל זה מאחוריי. אני בנאדם עם הרבה מאוד תום לב ואמון בטוב ליבם של בני האדם. הייתי בטוחה שאם אני באה בטוב - איך לא יחזירו לי טוב בחזרה? עד שהבנתי שלא כולם כמוני. אז לא הפכתי את עורי, אני עדיין אותו בנאדם שמאמין בטוב שבבני האדם – אבל הבחירות שלי כיום הרבה יותר זהירות. לא מתפזרת, למדתי שהדיוק והמיקוד הם המפתח. וכעת, אין כזה דבר שיעשקו או שירמו אותי. ולגבי העבר....ברור לי כשמש שהצדק ינצח.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

עקוב אחרינו